בת יהודית ויצחק, נולדה ביום י"ט בכסלו תרפ"ז (25.12.1926) בעיר סטולין, שבחבל פולסיה (פולין, כעת רוסיה). בת למשפחה ציונית ותיקה, אמה - בוגרת הסמינריונים העבריים הראשונים למורים באודיסה. שולמית למדה בבית-הספר העברי "תרבות" בסטולין. מילדותה שמעה עברית מפי הוריה. לאחר סיפוח אזורי בילורוסיה לברית-המועצות, בשנת 1939, פיתחה שולמית בת ה14- פעולה ציונית חשאית, עסקה בעלייה ב' ובהעברת כספי הקרנות הלאומיות לארץ. בשנת 1940 הוגלתה המשפחה, בשל פעולה ציונית, לסיביר. שם שהתה שולמית עד 1946. היא למדה במכון מתמטי-פדגוגי והוצעה לה מלגה על שם סטלין, בתנאי שתיספח למפלגה הקומוניסטית, אך היא סירבה והכריזה בגלוי, באסיפת סטודנטים, "הנני שייכת לתנועה אחרת". והכל ידעו כי בכך התכוונה לתנועה הציונית. עוד בסיביר התאמנה באימונים צבאיים. בקיץ שנת 1947 עברה עם הוריה, לרגל "השיבה למולדת" של פליטי פולין, לאזור האמריקני שבגרמניה, בדרכה לארץ-ישראל. בהתעכבה בעיר שטטין אירגנה וגיבשה קיבוץ מוכן להעפלה. בהיותה בגרמניה פעלה רבות בארגון ההעפלה, כחברה בארגון ה"הגנה" בגולה. משעלתה לארץ בשנת 1947 נתקבלה לפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה בירושלים והחלה את שנת הלימודים השנייה שלה. ב-1947 הצטרפה ל"הגנה" בירושלים. אך לא המשיכה ללמוד באוניברסיטה והצטרפה כחברה לקבוצת ניצנים. שם היתה מחנכת את ילדי המקום, לאחר שהילדים פונו מהקבוצה התמסרה לתפקיד הגנת המקום. בעודדה את רוח הנוער, בשעת ההתקפות על הקבוצה, נתגלתה בחן סגולותיה. תוך כדי פעולותיה בהגנת המקום למדה גם בקורס חובשות.

לאחר שניצנים כותרה על-ידי המצרים, ובקבוצה החליטו לפנות את הנשים מהמקום, סירבה לצאת ונשארה בנקודה המכותרת. מתוך הבונקר כתבה: "...ובאמת, ולמרות הכל, הרי לפעמים גל של אושר אין-סופי ממלא את לבי, ומחשבה - שאני פה ויכולה במו ידי לעשות מה שאני עושה - -" וכאשר ראתה את קומץ המגינים המעט מול פלדת הטנקים של האויב, באין כל תוחלת לנצח, כתבה: "- - ואני רואה את עמי, עמי הנחמד, רוצה להיגאל ומוכן להיגאל - -". על חייה בקבוצה כתבה: "כמו בימי נחמיה, כמו בימי טרומפלדור - - אשרי האדם שמוצא יותר משדרש;" "לחוש דכאון על אדמת המולדת - זהו חטא שאין כמוהו". לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילותת כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948), בחובשה שני פצועים בניצנים הנצורה, בשעת ההתקפה המצרית המכרעת על הנקודה, נפצעה ומתה. הובאה למנוחת-עולמים בבית- הקברות בניצנים.